בני זוג בעלי הכנסה נמוכה למדי נפרדו. שלושת הבנים נשארו אצל האב ושתי הבנות הקטנות המשיכו עם האם, שדרשה סכום מזונות לא סביר. השופט קבע שאי אפשר להעדיף את צורכיהן של הבנות על צורכי שלושת הבנים

הורים לחמישה ילדים נפרדו ומיד לאחר מכן עברה האם עם שתיים מבנותיה לגור בבית הוריה, בעוד האב נשאר לגור עם שלושת הילדים הנותרים (11, 13 ו-14). עוד באותה שנה הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שבמסגרתה עתרה לקבלת מזונות ילדים בסך 2,450 שקל עבור שתי הבנות שברשותה. במהלך המשפט היא הכפילה את הסכום שדרשה. האב טען בתגובה שדרישות האם מוגזמות, כי טרם הגירושין התקיימה המשפחה מהכנסה חודשית של 5,000 שקל בלבד.

השופט נמרוד פלקס הסכים שגם טרם הפרידה חיו בני הזוג בצמצום וכעת הורע מצבם. לחובת האם הוא ציין את העובדה שלא טרחה להציג ראיות באשר לסכומים שדרשה או הסבר לכך שהסכום הוכפל. הדין האישי, פסק השופט, קובע כי חובת האב במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד גיל 6 היא מוחלטת, בעוד שחובת המימון לצרכים שמעבר לכך מוטלת על שני ההורים מכוח דין צדקה ביחס ישיר להכנסותיהם.

השופט פירט שצרכים הכרחיים הינם בין היתר מזון, דיור וחינוך, בעוד שמימון הצורך בצעצועים או חופשות אינו נחשב הכרחי, ולכן הם נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה. בכל הקשור לחובות מדין צדקה, הסביר, החלוקה בין שני ההורים תהייה שוויונית אך לא שווה, באופן שהיא תתחשב בהכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.

לא לפגוע בבנים

לאור העובדה שבזמן מתן פסק הדין עברה אחת הבנות את גיל 6, הרי שבכל מקרה האב אינו מחויב יותר בצורכיה ההכרחיים ואלו ייקבעו על פי דין צדקה בלבד. השופט התרשם שהאם מקבלת קצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים אשר נועדה מעצם מהותה למזונות ילדיה.

קצבת הילדים, קבע, מותרת בניכוי מסכום המזונות אשר על האב לשלם, תוך שהוא מפנה לכך שקצבאות האם עולות על סכום המזונות שאותו היא דורשת לקבל.
"אין להעדיף את סיפוק צורכיהן המינימליים של הקטינות על סיפוק צורכיהם המינימליים של הקטינים", כתב השופט ודחה את התביעה.

בית המשפט ניסה להימנע ממצב שבו חיוב האב במזונות הקטינות יגרום לכך שמזונות הילדים שמצויים במשמורתו ייפגעו, והבהיר שבמידה שיחול שינוי נסיבות ממשי תוכלנה הבנות באמצעות האם לעתור בשנית בנושא המזונות.

לאחרונה, בעיקר בסיטואציות של חלוקת משמורת, אנו ערים ליותר ויותר מקרים שבהם בתי המשפט מנסים למצוא דרכים יצירתיות העומדות בקנה אחד עם ההלכה הדתית, באופן שיאפשר את חלוקת הנטל בין ההורים בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

לקריאת המאמר המלא ב- Ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4455253,00.html

ר', בת הרב, היתה נשואה לבחור חרדי למשך כמה שנים ואף הביאה עמו ילדים. לאחר כמה שנות נישואים היא החלה לנהל רומן עם מאהב ואף הרתה לו. הסיפור הלך והסתבך בעוד שר' רצתה שהוא יכיר בבתו ואילו המאהב טען שהיא רוצה לסחוט אותו עבור מזונות ואיים שיפיץ את הסרטונים האינטימיים שלהם. סיפור על חטאים – קודש סטייל

סיפורה של ר', צעירה חרדית ממרכז הארץ, מסעיר בשנה האחרונה את העולם החרדי. ר', הינה בתו של רב חרדי מוכר, אשר נישאה לפני כמה שנים לאברך ואף ילדה לו בנות. לפני כארבע שנים, בת הרב התאהבה בצעיר דתי אחר ואף ניהלה איתו רומן סוחף, ללא ידיעת בעלה ואביה. בעיצומו של הרומן היא הרתה למאהב שלה ומפרי אהבתם האסורה נולדה תינוקת.

לאחר שנחשף הרומן בין ר' למאהבה, היא התגרשה מבעלה החרדי ובמקביל דרשה ממאהבה להכיר בבתם. המאהב לא רצה לשמוע מהעניין והכחיש שמדובר בבתו. הוא איים לפגוע ב-ר', אם תמשיך להשמיצו ואף טען שיחשוף את הפרשה, מתוך ידיעה שהדבר יפגע מאוד, במעמדו של אביה, הרב, בקהילה.

ר', דיברה עם המאהב והזהירה אותו שאם לא יחדל לפגוע בשמה הטוב ובאביה, היא תגיש נגדו תביעת לשון הרע. המאהב, בתגובה, רק המשיך לאיים עלייה. "את יכולה לעשות מה שאת רוצה ואני מוכן שתיקחו את כל הכסף שלי. אני מוכן לשבת בגללך בבית הסוהר ואני אתנקם. אין לי מה להפסיד", אמר המאהב.

"איים להפיץ סרטונים אינטימיים של בת הרב"

לפני שכל הסיפור התפוצץ, כשר' עדיין הייתה נשואה לבעלה - נעשו ניסיונות למצוא פתרונות לסיום הסכסוך, בין ר' למאהב. במסגרת הניסיונות הללו, פנה המאהב לגיסתה ולחמותה של ר', בבקשה שישמשו כמגשרות בינו לבין ר'. הוא הבהיר להן שבמידה שאביה של ר' לא יסכים להגיע איתו להסדר, הוא יחשוף את הפרשה ויגרום לרב ולבתו נזק תדמיתי כבד מאוד. במסגרת הליך הגישור הסביר המאהב את המניעים שעומדים מאחורי החלטתו שלא להכיר בילדה. הוא הסביר שאם יכיר בה, היא תהפוך, על פי ההלכה, לממזרה וזה יהרוס את חייה.

לאחר משא ומתן ממושך בין המאהב לחמותה וגיסתה של ר', סוכם כי הן מוכנות למחול לו על החטא של ניהול רומן עם אישה נשואה ועל כך שנכנסה להיריון, כתוצאה מהרומן. בתמורה, הוחלט שהוא לא יחשוף בפני בעלה, שכיום הוא הגרוש של ר', ראיות לכך שהיא בגדה בו. הם הבינו שבכדי שהבת לא תחשב ממזרה ואסורה לחיתון בעתיד, היא צריכה להירשם בתעודת הלידה, על שם הבעל. בנוסף, הוסכם כי הוא לא ישלם עליה מזונות.

הסיכום הזה לא האריך ימים. לדבריו, ר' איימה עליו שאם יעז להיפגש עם חמותה וגיסתה ויחשוף את הרומן האסור שלהם, היא תתלונן נגדו במשטרה ותדאג שהוא יירקב בכלא. לטענתו, היא התעקשה שיכיר בילדה שנולדה לה ממנו, כבתו וישלם לה דמי מזונות. המאהב הבין שבת הרב מלכדה אותו ואיים עליה שאם לא תפסיק להטריד אותו, הוא יספר על הפרשה בכלי התקשורת וכן, יפיץ סרטונים אינטימיים שלהם, שתיעד בטלפון הסלולרי שלו.

ר', טוענת מנגד, שהמאהב איים לשגר מכתב לאביה ובו תכנן לחשוף בפניו את הפרשה ואת העובדה שיש סרטונים בהם קיימו יחסי מין. לדבריה, הוא איים עליה במלחמת חורמה וכמו כן איים להוציא את כל הכביסה המלוכלכת שבניהם, החוצה.

בעקבות החשש שהרומן שהוביל להיריון יתגלה ברבים, הגישה בת הרב תלונה במשטרה. המאהב נחקר והוגש נגדו כתב אישום, בבית משפט השלום בתל אביב, בגין עבירות של איומים.
"יהודי שנולד מניאוף ליהודי אחר – יחשב ממזר"

במהלך המשפט טען המאהב כי הוא למעשה נסחט על ידי המתלוננת ושלא התכוון לאיים עליה, נהפוך הוא, המאהב עשה הכול בכדי להגיע איתה לפשרה. השופטת מיכל ברק-נבו הרשיעה באחרונה את המאהב של ר' בעבירה של איומים, בנימוק שהוכח מעל לכל ספק סביר, שהוא איים לפגוע בשמה הטוב ובמשפחתה. גזר הדין יינתן רק בעוד כמה חודשים.

עורכת הדין, ענת גוטליב שטיינמץ, המתמחה בדיני משפחה ומנהלת את פורום המשמורת והסדרי ראיה בפרקליטיIL, מנסה לשפוך אור, על הסיפור הסבוך, מן הפן המשפטי.

סעיף 192 לחוק העונשין, משנת 1972 קובע כי "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו – דינו מאסר לשלוש שנים". במישור הפלילי על בית המשפט לבחון את מודעותו של המאיים למעשיו וניסיונו לגרום לקורבן לחוש מאוים ולחשוש מפני מימוש האיום. המבחן שנקבע בפסיקה הוא מבחן אובייקטיבי שבודק את הטלת המורא על האדם הסביר.

"במקרה זה, איים המאהב לפגוע בשמה הטוב של ר' (הנשואה) ובמשפחתה, הידועה מאוד בחברה החרדית, על מנת להניא אותה מלהגיש נגדו תביעה להכרה באבהותו על הקטינה וכפועל יוצא מכך, גם בחיובו בתשלום מזונותיה של הקטינה", מסבירה עו"ד גוטליב שטיינמץ. "במישור ההלכתי ודיני המשפחה, ההלכה היהודית קובעת, כי יהודי אשר נולד לאשת איש, כתוצאה מניאוף עם יהודי אחר יחשב 'ממזר' ויחולו עליו הגבלות קשות, לרבות הגבלה לקבלת היתר נישואין רק לממזר אחר וכך גם על כל צאצאיו לדורי דורות. כתוצאה מכך, בתי המשפט לא יאפשרו ביצוע בדיקת רקמות, במסגרת התביעה לקביעת אבהות וזאת מכוח עקרון טובת הילד ועל מנת להימנע בהכתמת שמו של הילד והכרזתו כממזר.

"מסיבה זו, נקבעה ביהדות החזקה לפיה 'רוב בעילות אחר הבעל', כלומר גם במקרה בו הילד הינו פרי רומן אסור, במהלך נישואיה של אמו לבעלה, יחשב הילד לבנו של הבעל, למרות העובדה שאינו בנו הביולוגי. יחד עם זאת, יש להבהיר כי אין כל קשר בין שני המישורים ולפיכך, מצא בית המשפט לנכון, להרשיע את המאהב בעבירת האיומים. זאת לאחר ששוכנע כי כוונתו הברורה הייתה לאיים על ר' ולהניאה מכוונתה - לגרום לו להכיר באבהותו על הקטינה ובתשלום מזונותיה".

לקריאת המאמר המלא ב- Mako:
http://www.mako.co.il/special-p-il/articles/Article-76f0758ae047441006.htm

בית המשפט לענייני משפחה פטר אב, אשר שלושה מתוך חמשת ילדיו נמצאים במשמורתו, מתשלום מזונות עבור שתי הבנות המוחזקות אצל האם; "כל סכום מזונות אותו יחויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינות יבוא על חשבון מזונות הקטינים המתגוררים עמו".

הורים לחמישה ילדים נפרדו. מיד לאחר הפרידה, עברה האם יחד עם שתיים מבנותיה לגור בבית הוריה, בעוד שהאב נשאר לגור עם שלושת הילדים הנותרים שהינם בני 11, 13 ו- 14.

עוד באותה שנה, הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בה עתרה לקבלת מזונות ילדים עבור שתי הבנות שברשותה. האם עתרה בתביעתה לקבלת סך של 950 שקלים לחודש עבור בת אחת וסך של 1,500 שקלים לחודש עבור הבת השנייה, מבלי שהביאה ראיות כלשהן לסכומים המבוקשים. במהלך המשפט, הכפילה האם את הסכומים שדרשה, וגם הפעם היא לא הציגה אסמכתאות ולא ציינה כיצד הגיעה לסכומים אלה.

אבי הבנות טען בתשובה כי דרישות האם מוגזמות. לטענתו, טרם הגירושין, התקיימה המשפחה, אשר מונה 7 נפשות, מהכנסה חודשית של 5,000 שקל בלבד.

דם הבנות אינו סמוק מדם אחיהן

השופט נמרוד פלקס הדגיש כי גם טרם הפרידה בני הזוג חיו בצמצום וכעת, מצבם אף הורע, ואין חולק כי הפרוטה אינה מצויה בכיסם.

השופט ציין לחובת האם את העובדה כי לא טרחה להציג ראיות באשר לסכומים אותם דרשה וכיצד הוכפלו הסכומים במרוצת השנים.

הדין האישי, פסק השופט, קובע כי חובת האב במזונותיו ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד גיל 6 היא חובה מוחלטת בעוד שחובת המימון לצרכים שמעבר לכך, מוטלת על שני ההורים מכח דין צדקה ביחס ישיר להכנסותיהם.

השופט פירט כי צרכים הכרחיים הינם בין היתר צרכי מזון, דיור וחינוך בעוד שמימון הצורך בצעצועים או חופשות אינו נחשב כהכרחי ולכן הם נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה. בכל הקשור לחובות מדין צדקה, הסביר, החלוקה בין שני ההורים תהייה שוויונית אך לא שווה, באופן כזה שהיא תהיה יחסית בין ההורים בהתחשב בהכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.

לאור העובדה כי בזמן מתן פסק הדין, עברה אחת הבנות את גיל 6, הרי שבכל מקרה, האב אינו מחויב יותר בצרכיה ההכרחיים ואלו יקבעו על פי דין צדקה בלבד.

השופט התרשם כי האם מקבלת קצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים אשר נועדה מעצם מהותה למזונות ילדיה. קצבת הילדים, קבע, מותרת בניכוי מסכום המזונות אשר על האב לשלם תוך שהוא מפנה לכך שקצבאות האם עולות על סכום המזונות אותו היא דורשת לקבל.

"אין להעדיף את סיפוק צרכיהם המינימאליים של הקטינות על סיפוק צרכיהם המינימאליים של הקטינים" כתב השופט ודחה את התביעה.

לא נפסקו הוצאות.

פרשנות: מציאת נקודת האיזון

בית המשפט ניסה להימנע ממצב בו חיוב האב במזונות הקטינות יגרום לכך כי מזונות הילדים אשר מצויים במשמורתו יפגעו והבהיר, כי במידה ויחול שינוי נסיבות ממשי תוכלנה הבנות באמצעות האם לעתור בשנית בנושא המזונות.

לאחרונה אנו ערים ליותר ויותר מקרים בהם בתי המשפט מנסים למצוא, בעיקר בסיטואציות של חלוקת משמורת, דרכים יצירתיות העומדות בקנה אחד עם ההלכה הדתית המהווה בסיס לקביעת מזונות קטינים, באופן שיאפשר את חלוקת הנטל במזונות הקטינים בין ההורים בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

לקריאת המאמר המלא באתר "פסק דין":
http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nmts